החלטה בתיק ע"ע 9088-10-10

1.      לפנינו בקשה למחיקת הערעור על הסף ובקשה להארכת מועד להגשת הערעור. נדון תחילה בבקשה למחיקת הערעור על הסף ובמידה שנקבלה - נדון בבקשה להארכת מועד.

2.      ביום 16.5.10 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (כב' השופטת מיכל לויט ונציגי הציבור מר שני וגב' נקש) בתיק מאוחד: ע"ב (ת"א) 8395/04 שהוא מושא תביעתו של המשיב כנגד המבקשת לתשלום הפרשי שכר, יתרת דמי הודעה מוקדמת, יתרת פיצויי פיטורין, פדיון חופשה, יתרת דמי הבראה, הפרשות לגמל, החזר הוצאות ופיצויים בגין הפרת הסכם ופיטורים בחוסר תום לב ובתיק ע"ב (ת"א) 8097/04 שהוא מושא תביעתה של המבקשת כנגד המשיב לסעדים הצהרתיים ולתשלום פיצויים בגין הפרת חוק עוולות מסחריות, פיצוי בגין הפרת חוזה, פיצוי בגין פגיעה במוניטין ,בשמה הטוב ופיצוי בגין פגיעה בהכנסותיה והכל בשל תחילת עבודתו של המשיב בחברה המתחרה בעסקיה (להלן: "פסק הדין").

3.      בית הדין האזורי קבע כי לא השתכלל הסכם מחייב בין הצדדים, כי המשיב אינו זכאי לעמלות שנתבעו על ידו, לפיצויי פיטורין, לפיצוי בגין חיוב יתר במס ולפיצוי בגין פיטורין בחוסר תום לב; מנגד, קבע בית הדין כי המשיב זכאי לפדיון ימי חופשה, ליתרת הפרשות לביטוח מנהלים, ליתרת דמי הבראה, להחזר סכומים שנוכו שלא כדין משכרו; כן דחה בית הדין את התביעה שהוגשה על ידי המבקשת.

ביום 5.10.10 הגיש המשיב ערעור על פסק הדין.

4.      ביום 14.4.11, לטענת המבקשת, הוגשה בקשה לדחיית הערעור על הסף, מן הטעם שהוגש באיחור של חודשים רבים; בתיק בית הדין לא מצויה בקשה זו. מאחר ואין מחלוקת בין הצדדים על הגשתה ומאחר שהוגשה כנספח לתגובת המבקשת לבקשה להארכת מועד - נדון בה.

5.      ביום 5.6.11 הגיש המשיב תגובה לבקשה למחיקת הערעור על הסף וכן בקשה להארכת מועד להגשת הערעור; לטענתו, מעולם לא הומצא לו פסק הדין על ידי בית הדין האזורי או על ידי המבקשת וכי רק ביום 15.7.11 נחשף לתכנו המלא של פסק הדין וזאת לאחר איתורו במנוע אחזור פסקי דין באינטרנט.

6.      עוד יש לציין כי אין מחלוקת בין הצדדים כי המשיב ידע את תכנו של פסק הדין וכי הצדדים התכתבו על אודותיו, כי פסק הדין לא הומצא למשיב על ידי המבקשת או באת כוחה וכי ברישומי התיק מופיע אישור המסירה למשיב כ"איש לא נמצא בבית".

דיון והכרעה

7.      המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: " התקנות") אשר קובעת:

"המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת שמועד שונה להגשת ערעור.

נמצאנו, אם כן, כי המועד להגשת הערעור חולף לאחר 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, ומשלא הומצא פסק הדין למבקש הרי שלא חלפו המועדים להגשת הערעור עליו.

אף במידה והמועד להגשת הערעור יימנה מיום איתור פסק הדין באינטרנט (15.7.10), הרי שמניין הימים מתחיל ביום 1.9.11, לאחר פגרת בתי המשפט, ותם ביום 8.10.10, לאחר ניכוי ימי פגרת חג הסוכות וסיומה ביום ו' - הרי שהמועד להגשת הערעור חלף ביום 10.10.10; במקרה זה, הערעור הוגש ב 5.10.10 לכאורה בזמן, אם נקבע  כי המועדים להגשת הערעור נימנים מיום הידיעה על פסק הדין (13.6.10).

לפנינו, אם כן, יריעת המחלוקת: האם נקטינן בתר ידיעה או בתר המצאה?

"כלל הידיעה" או "כלל ההמצאה"?

8.      בעניין רע"א 11286/05 קבע כב'רשם בית המשפט העליון (כתוארו אז) יגאל מרזל:

"הכלל הוא, אפוא, לדידי, זה המתמקד בהמצאה כדין ולא בידיעה. עם זאת, קיים חריג לכלל זה. יתכנו מצבים מיוחדים בהם ידיעת בעל דין תביא לתחילת מניין הימים, הגם שלא היתה המצאה כדין אותה העת...

...הגם שהמועד נמנה כעקרון מעת ההמצאה כדין, יהיה לעיתים בעל דין מושתק מלטעון לפגם שנפל בהמצאה ויראו את ידיעתו כמתחילה את מניין הימים (וראו בש"א 6171/04 שלעיל). אף לעקרון תום הלב תחולה בהקשר זה. יש ויהיה מקום לקבוע כי בעל דין שידע על ההליך וההחלטה וטוען כי מניין הימים החל רק בעת ההמצאה יחשב כפועל שלא בתום לב, ואשר על כן יראו את מועד הידיעה שלו כמועד ממנו ימנה מניין הימים (וראו: רע"א 1415/04 שלעיל; כן ראו בהרחבה לעניין חובת תום הלב, את בש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שנפ (לא פורסם, 15.1.07); ובש"א 2236/06 חממי נ' אוחיון (טרם פורסם, 5.6.06)). אכן, המדובר במקרים מיוחדים בהם מתקיים "דבר מה נוסף", המצדיק סטיה מן האיזון שערך מחוקק המשנה בתוך דיני ההמצאה שבתקנות, תוך נכונות להתבסס על ידיעת בעל הדין כמתחילה את מניין הימים. טיבו של "דבר מה נוסף" זה יכול להשתנות ממקרה למקרה אולם נראה כאמור כי המשותף למקרים אלו הוא התנהגות לא ראויה של בעל הדין הטוען לפגם בהמצאה, העולה כדי השתק או חוסר תום לב. "הטוען לצדק צריך שינהג בדרכי הצדק" (השופט א' רובינשטיין ברע"א 7724/04 גולקו נ' בנק דיסקונט בע"מ (לא פורסם, 4.11.04)). מועד הידיעה יחשב במצבים חריגים אלו כמועד הרלבנטי למניין הימים, ובלבד שמדובר בידיעה מלאה וברורה של פסק הדין או ההחלטה נשוא ההליך (וראו פסקה 6 שלעיל). (הדגשות אינן במקור - א.ס.) "

9.      אף בבית דין זה נדונה השאלה שבכותרת בעניין עא"ח 48/06 ; בפרשה זו ניתן פסק הדין ביום 4.6.06 וב"כ המשיב שלחו למערערות ביום 6.6.06 כצרופה לדרישה לתשלום החיובים שנפסקו בפסק הדין; פסק הדין צורף כפי שפורסם באתר האינטרנט של בתי המשפט, ללא חתימות המותב ובלי חותמת בית הדין. ביום 25.6.06 הומצא פסק הדין לב"כ המערערות על ידי בית הדין האזורי.

ערעור שהוגש ביום 27.6.06 נמחק על ידי כבוד הרשמת, כתוארה אז, לאה גליקסמן, מפאת הגשתו באיחור; בערעור על החלטת כב' הרשמת, קבעה כב' השופטת, כתוארה אז, נילי ארד כי בנסיבות המקרה גובר כלל "הידיעה" על כלל "ההמצאה", שכן: